<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שמיני</h1>
<h2>דף יט.</h2>
מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד, (שמות י"ג ב') קדש לי כל בכור, יכול אף הנקבות ת"ל זכר, אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם, אי פטר רחם יכול אפילו נולד אחר יוצא דופן ת"ל בכור, והוא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל. והכי פירש"י בפרק שני דבכורות (י"ט ע"א) וז"ל קדש לי כל בכור כו' הך דרישא לא פירושא דהכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא, ועוד פירש כל בכור כלל אפילו נקבות ת"ל זכר (דברים ט"ו י"ט) אשר יולד בבקרך הזכר, והוי כמו כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכו', ועוד פירש זכר ופטר רחם הוו פרטות ובכור כלל והכלל סתום שיש לפרש בכור בכמה צדדין בכור לולדות בכור לרחמים עד שפרט הפרט פטר רחם עד שיהא פטר לרחמים, והיינו מציעתא שהוא פירוש כלל הצריך לפרט, וסיפא משמע דהפרט דהיינו זכר ופטר רחם הם צריכין לכלל דהיינו בכור דאי לאו בכור הוה אמינא דאם יצא אחר נקבה ויוצא דופן קדוש קמ"ל דהאי פטר רחם דאחר יוצא דופן לא קדוש, דאינו בכור לולדות אע"פ שהוא בכור לרחמים ולזכרים, כך לשון הקונטרס. והקר"ן הקשה על פירוש זה וז"ל ולא נראה לי, ומלשון המכילתין למדתי פירוש דמרישא ומציעתא דריש כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל, והסיפא לא הוזכרה שם, ועוד שבכור ופטר רחם הם כללות וזכר הוא הפרט לשניהם, ועוד תקשה לדברי רבותינו הא הוי כלל ופרט המרוחקים ואין דנין בכלל ופרט לכולי עלמא בתרי ענייני, כדאמרינן בפ"ק דפסחים (ו' ע"ב) וב"ק (פ"ה ע"א), ועוד למאן דבעי למימר דבכור לדבר אחד הוי בכור ניחא, אבל למאן דאמר במסקנא מחוורתא כדאביי דאמר בכור לדבר אחד לא הוי בכור וכדר' עקיבא לא ניחא כדאמרינן פרק כיסוי הדם (חולין פ"ח ע"ב), ובקונטרס הביא כל הבכור הכל במשמע. וז"ל המכילתין, קדש לי כל בכור זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהם, כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל, קדש לי כל בכור כלל אחד זכרים ואחד נקבות, כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר פרט יצאו נקבות ממשמע, אני אקרא את הכלל מה ת"ל הפרט, שאם אני אקרא את הכלל ולא אקרא את הפרט שומע אני כל שנולד ראשון בין זכר בין נקבה יהיה בכור, ת"ל כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר, זכרים ולא נקבות, אקרא אני את הפרט ולא אקרא את הכלל מה ת"ל הכלל, שאם אני אקרא הפרט ולא אקרא את הכלל שומע אני כל זכר בין שהוא פותח רחם בין שאינו פותח רחם יהיה בכור, ת"ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם עד שיהא זכר ופותח, לקיים מה שנאמר (שמות ל"ד י"ט) כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר. ונ"ל דהכי פירושא כל בכור ופטר רחם דקדש כלל, והזכר דכל הבכור פרט, דדרשינן כל הבכור כלל והזכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, משום דמקרבי דנין אותן בכלל ופרט, ולפי שהפרט עיקר וממעט נקבה מהתם קרי ליה הפרט, ולהכי מייתי לה במכילתין רישיה דקרא ת"ל כל הבכור הזכר. והא דקדש קרי כלל שאין שם אלא כלל קדש לי כל בכור כלל פטר רחם כלל, דפטר רחם נמי משמע כל שפותח רחם בין זכר בין נקבה, ומיהו גם אותו כלל יש לו פרט דכתיב כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר, ודריש הכי כל פטר רחם כלל תזכר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, דאל"כ הא דבכור דבכלל ובכור דבפרט בתרי גווני, היכא דיוצא דרך דופן בעינן שיהא בכור לולדות ויהיה זכר, אבל מפטר רחם אפילו נקבה במשמע אלא שפתחה הרחם תחלה והוי ראשון דכל בכור פטר רחם כתיב, וכל אחד כלל ופרט לעצמו, ולכך מייתי במכילתין לקיים מה שנאמר כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר להוכיח דהכל אחד כדפירשתי, והשתא רישא קמ"ל דהכלל צריך לפרט לפרשו דוקא זכר ולא נקבה, וסיפא קמ"ל דהפרט צריך לכלל דאי לאו הכלל ה"א אפילו יוצא דופן שאינו פותח רחם דבכור לכל. ואע"ג דהתם כתיב (דברים ט"ו י"ט) אשר יולד דממעט מיניה בספרי (שם) פרט ליוצא דופן, איצטריך ההוא בתר דכתיב פטר רחם, דאפילו בקדשים לא ממעטינן יוצא דופן לר' שמעון אלא משום דגמר לידה לידה מבכור בפרק יוצא דופן (נדה מ' ע"א), ואפילו לרבנן דר"ש לאו ממשמעותיה דלידה נפיק כדפי' פ"ק דמנחות, וה"ק הכא אי לא כתיב פטר רחם שהוא הכלל כדפירשתי, הו"א אפילו יוצא דופן וכדאמר אביי אי זכר אפילו יוצא דופן, ומתוך המכילתין תירץ כך, והיינו מציעתא דשמעתין, ויצאה נקבה דנקט בזאת המדה לאו דוקא אלא אף יצאה נקבה לפניו דאין זה פטר רחם. וצריך לומר פטר רחם דמיניה ממעט יוצא דופן כל שכן יצאה נקבה לפניו דאין זה פטר רחם דמשמע תחלת פתיחת רחם ומשום זה דמיעוט דנקבה לא הוה צריך לפטר רחם אלא לבכור דריש קרא דבכור לדבר אחד לא הוי בכור, ומשום יוצא דופן שהוא בכור לכל דבר שהזהיר באידך ברייתא דמכילתין הוצרך להביא פטר רחם, ומאי דשייר בהאי תנא באידך, ובההוא דמכילתין תנא תרווייהו והכי תנא שומע אני בין פותח רחם בין אינו פותח רחם ת"ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם עד שיהא פותח רחם וכו'. וסיפא אשמעינן דהפרט דהיינו זכר צריך לאידך כללא בכור אפילו כתיב חד מן הכללות עמו דהיינו פטר רחם, ולא תקשי לך דסגי בתחלה דקרא דכל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר דמייתי במכילתין, דאם כן היכא דיצאה נקבה דרך דופן קודם שיצא הבכור ובכור זכר דרך רחם קדיש דהוא פטר רחם ובכור לזכרים, קמ"ל בכור דאף לולדות בעינן שיהא בכור, והתם (בכורות שם) מסיק מחוורתא כדאביי. ונראה לכל הפירושים קצת קשה ל"ל תרי כללי, ועוד למה לי למפלגינהו בתרי קראי בתרי פרטי, לכתבינהו בחד קרא, או לכתוב קדש לי כל בכור פטר רחם זכר, או כל הבכור אשר יולד זכר פטר רחם, ועוד קצת קשה ל"ל קרא דכל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר, הא נפקא לן מהנך תרי קראי מפרט הצריך לכלל ומכלל הצריך לפרט, ועוד מאי חידושא איכא הכא, הא בכל מקום הפרט צריך למעט הכלל והכלל צריך לרבות על הפרט כי הכא, ומאי מדה חדשה היא זו הא כבר תנא כלל ופרט ופרט וכלל, ועוד מה ענין לומר במכילתין בתר הכי לקיים מה שנאמר כל פטר וגו'. ונראה לפרש הכי, מכלל הצריך לפרט למעט וכן פרט הצריך לכלל למעט, דהשתא הוי מדה חדשה, וכללא דמילתא אי כתב בחד קרא תרי פרטי דהיינו זכר ופטר רחם, [לא] הו"א דכל בכור משמע בין זכר בין נקבה בין דרך דופן בין דרך רחם, וזכר ממעט נקבה ופטר רחם ממעט יוצא דופן, ואי הוו כתיבי תרי פרטי בחד קרא הייתי אומר זכר או פטר רחם וזכר אפילו יוצא דופן ופטר רחם אפילו נקבה, אבל השתא דכתיב תרי כללי מדה בתורה היא שהכלל אשר הפרט עמו בא למעט, כלומר דאי לא כתב אלא כלל אחד הוה אמינא כדפרישית, אבל כי כתיב תרי כללי מדפלגינהו מדה בתורה היא שהכלל אשר הפרט עמו בא למעט, זכר דכתיב בהאי כללא בא לפרש דעם פטר רחם דכתיב בהאי כללא בעינן זכר, ופטר רחם דכתיב בהאי כללא למימר דעם זכר דכתיב באידך כללא בעינן פטר רחם, דלכך כתב תרי כללי ופלגינהו בתרי כללי דכך היא המדה, ולכך כתיב קרא דכל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר, לגלות לנו כי כך היא המדה בכל מקום שנמצא בחד קרא כלל ופרט אחד ובאידך קרא כלל ופרט אחר, דבעינן תרי פרטי, ולא נימא בחד מן הפרט סגי, והשתא ניחא דהכלל בא למעט, דאי לא כתיב אלא חד כלל הוה אמינא דסגי בחד פרטא או זכר או פטר רחם, והיינו הך דקאמר במכילתין לקיים מה שנאמר כל פטר רחם וגו', לגלות לנו שבמדה ההיא בעינן תרי פרטי זכר ופטר רחם, ולא נאמר או זה או זה, דכתיב ביה תרי כל לומר בכל הבכורות בעינן פטר רחם ובכל הבכורות בעינן תזכר. ואין לתמוה וכי כתיב קרא יתירא לגלויי פירוש המדה, י"ל דגם איצטריך לדרשא אחרינא, דאי לאו האי דרשא דמכלל שהוא צריך לפרט וכו' הו"א אם הוא פטר רחם לזכרים כגון שיצאה נקבה דרך דופן קודם הוי בכור, דמשמע מתוך הך דרשא דבעינן בכור לכל מילי, ולכך כתיב בכור בתרי קראי למעט אפילו יצאה נקבה לפניו דרך דופן, דלא מיקרי בכור, ואי לאו האי דכל פטר לא הוה אמינא הכי, ולהכי איצטריכו תרווייהו למימר דבעינן בכור מכל צדדין ולדבר אחד לא הוי בכור, ואביי אמר למילתיה משום דכתיב כל הני קראי, ולפי זה ניחא להשוות הברייתא דבכורות ואותה דמכילתין לדעת אחת.
